בית הדין לעררים הוא גוף מעין-שיפוטי המהווה חלק ממערכת המשפט בישראל. תפקידו העיקרי הוא לדון בעררים (ערעורים) על החלטות מינהליות של רשויות המדינה בתחומים ספציפיים, כגון מכס, מיסוי מקרקעין, תכנון ובנייה ומעמד אישי. בית הדין מספק זכות ערעור לאזרחים או תושבים שרואים עצמם נפגעים מהחלטות הרשויות בעניינם.
הליך פורמלי – בית דין לעררים הגשת ערר
הגשת ערר לבית הדין היא הליך פורמלי שבו העורר (מגיש הערעור) טוען כי ההחלטה המינהלית בעניינו הייתה שגויה, בלתי סבירה או נגועה בפגמים אחרים. העורר מגיש מסמכים המפרטים את נימוקי הערר, ולעתים גם ראיות ומסמכים התומכים בטענותיו. הרשות שקיבלה את ההחלטה המקורית מגיבה אף היא בכתב, מנמקת את עמדתה ומציגה את הבסיס להחלטתה.
בית הדין לעררים הגשת ערר – לאחר ההגשה נקבע מועד לדיון בפני בית הדין. הדיון מתנהל בדרך כלל בנוכחות נציגי שני הצדדים (העורר והרשות), והם מציגים את טיעוניהם בעל פה, נחקרים ונגדים על ידי הצד שכנגד ועונים לשאלות של חברי בית הדין. בתום הדיון בית הדין מתכנס לצורך דיון פנימי, שוקל את כל הטיעונים והראיות שהוצגו, ולבסוף מנפיק החלטה כתובה ומנומקת.
ההחלטה של בית הדין ובמה שונה ההליך מבית משפט רגיל
ההחלטה של בית הדין לעררים יכולה לקבל את הערר (להפוך את ההחלטה המקורית), לדחות אותו (לאשר את ההחלטה) או להחזיר את הנושא לרשות לבחינה מחודשת עם הנחיות ספציפיות. על פסיקת בית הדין ניתן לערער בנסיבות מסוימות לבית המשפט לעניינים מנהליים או לבית המשפט העליון.
חשוב להדגיש שההליך בבית הדין לעררים שונה מעט מההליך האזרחי או הפלילי בבית משפט רגיל, שכן מדובר בגוף מעין-שיפוטי שעוסק בסכסוכים בין הפרט לרשויות.
לסיכום, הליך הגשת הערר מספק הזדמנות חשובה לאזרח לערער על החלטות מינהליות הפוגעות בו, ומאפשר לו "יום בבית המשפט" ובחינה מחודשת של העניין. בכך בית הדין לעררים מהווה מנגנון פיקוח חשוב על הרשויות ומסייע בקידום שלטון החוק והגינות מינהלית.